אימוץ ילדים

אימוץ ילדים

דיני אימוץ ילדים נועדו להתוות כללים מנחים ומחייבים בתחום רגיש ומורכב, שהוא: אימוץ של ילד זר ע"י הורים זרים שאינם ההורים הביולוגים שלו. בין היתר, דיני האימוץ אמורים לתת מענה למספר סוגיות: אופן האימוץ, חובת הפיקוח על הליך האימוץ וכן מה הדין במקרה שבו ילד יבקש לדעת בגיל מאוחר יותר, מי הוריו הביולוגים. במאמר שלהלן נסקור בקצרה את תחום אימוץ ילדים במדינת ישראל והכל לנוחיותכן\ם, הגולשים והגולשות:

מהו החוק העוסק בדיני אימוץ בישראל?

החוק העוסק בתחום האימוץ במדינת ישראל נקרא חוק אימוץ ילדים, תשמ"א-1981 (להלן: "חוק האימוץ"). חוק האימוץ מסדיר את כל ענייני האימוץ, החל מהאופן שבו ניתן למסור ילד לאחר לידה לאימוץ ועד לאופן שבו מתקיים הליך האימוץ. חוק האימוץ גם קובע מהן סמכויות בית המשפט בכל הנוגע לענייני אימוץ וכן מהן סמכויותיהן של רשויות הרווחה. עוד עוסק חוק האימוץ בדין החל על אימוץ בין ארצי (כלומר: אימוץ של ילד ממדינה זרה והבאתו למדינת ישראל).

הכלל הבסיסי בדיני אימוץ מוגדר בסעיף 1 לחוק האימוץ, לפיו אימוץ ייעשה רק על פי צו שניתן ע"י בית המשפט. כלומר, מי שמפקח על עמידה בדיני אימוץ והליך האימוץ, הוא רק בית המשפט ולא שום גוף אחר. זאת ועוד: בהתאם לסעיף 1(ב) לחוק האימוץ, אימוץ של ילדים ייעשה רק בהתאם לטובתם, כלומר: השיקול העיקרי העומד בפני בית המשפט במסגרת תיק אימוץ הוא טובת הקטין והיכן הוא יזכה לחיים הטובים והנוחים ביותר. עוד עיקרון בסיסי בדיני האימוץ הוא, כי ניתן לאמץ רק קטין שגילו נמוך מ-18, שהרי לאחר גיל 18 אדם נחשב בישראל כבגיר.

מי רשאי לאמץ לפי חוק האימוץ?

חוק האימוץ קובע מספר תנאים וכללים, הן בענייני כשירות המאמצים והן באשר לתנאים הנדרשים לצורך אימוץ ילדים. הכלל הבסיסי והעיקרי בחוק האימוץ הוא, כי אימוץ ייערך ע"י גבר ואישה, כלומר: בני זוג. עם זאת, בית המשפט רשאי להורות על אימוץ, במקרים שבהם מתבקש אימוץ של ילד של בן זוג. בית המשפט גם רשאי להורות על סטייה מהכלל המוזכר לעיל, בנסיבות שבהן האימוץ נעשה ע"י קרובי משפחה, כאשר הוריו של המאומץ נפטרו. במקרים כאלו, בית המשפט רשאי לאפשר את האימוץ גם אם המאמץ המבקש איננו נשוי.

חוק האימוץ גם מונה מספר תנאים באשר לכשירות המאמצים. הכלל הבסיסי הנוגע לכשירות המאמצים הוא שהורה מאמץ חייב להיות מבוגר מהמאומץ בלפחות 18 שנים. גם בנוגע לכלל זה, יש לבית המשפט סמכות לסטות ממנו וזאת במקרים שבהם האימוץ מתבקש ע"י בן זוג של הורה המבקש לאמץ את בנו. עוד כלל חשוב הנוגע לכשירות מאמצים, הוא דתם של המאמץ והמאומץ. על פי סעיף 5 לחוק האימוץ, הורה מאמץ וילד מאומץ חייבים להיות בני אותה דת. כלומר, הורים יהודים אינם יכולים לאמץ ילד שנולד כמוסלמי וכך גם הורים מוסלמים אינם יכולים לאמץ ילד שנולד בתור בן לדת הנוצרית.

כיצד מתבצע אימוץ?

הליך האימוץ מתחיל מרגע שבו ילד מאומץ מוצא מביתו או נמסר ע"י הוריו הביולוגים לאימוץ. בשלב זה, בית המשפט יכריז על קטין בתור קטין בר אימוץ. במידה וישנה משפחה שיכולה לקבל את הקטין (וגם מעוניינת לאמצו), אזי האחרון יישלח ל"תקופת מבחן". בתקופה הזאת הוא ישהה בחיק המשפחה אשר מעוניינת באימוצו. במסגרת אותה תקופה תיבחן ההתאמה בין הצדדים, הן מבחינת המשפחה והן מבחינת הקטין.

מתי האימוץ הופך להיות רשמי?

חוק האימוץ קובע כי מהרגע שבית המשפט הורה על מתן צו אימוץ, אזי ההורים המאמצים הופכים להיות הוריו הרשמיים של הקטין, על כל החובות והזכויות המוקנות להם ועל כל המשתמע מכך.

האם ילד מאומץ יכול לגלות מי הם הוריו הביולוגים?

כל האימוצים שנערכים ונערכו במדינת ישראל מתועדים ב"פנקס אימוץ". סעיף 30 לחוק האימוץ קובע כי פנקס האימוץ יהיה חסוי לציבור ויהיה פתוח רק ליועץ המשפטי לממשלה או נציגיו, או לחלופין לבית המשפט או לדיינים בבתי דין דתיים (מכל הדתות). חוק האימוץ גם קובע כי במידה וילד מאומץ מגיע לגיל 18, הוא רשאי להגיש בקשה לעיין בפנקס. בדרך כלל הרשות תינתן לקטין. אך חשוב להבהיר, כי לעובד סוציאלי ממונה יש סמכות למנוע מבגיר לעיין בפנקס האימוץ ולגלות מי הם הוריו.

לסיכום:

במאמר זה עסקנו באופן כללי בדיני האימוץ. ברור לנו כי לא נגענו בכל הנושאים החשובים הנלווים לתחום האימוץ במדינת ישראל. עם זאת, תכלית המאמר להציג רקע כללי לתחום החשוב, הרגיש והמרתק הזה. נעיר גם כי בכל הנוגע לניהול הליכי אימוץ, מומלץ להיעזר בעורך דין משפחה מיומן ובעל ניסיון בתחום האימוץ.

השאר תגובה

דילוג לתוכן