אישה עגונה

במדינת ישראל ישנן עשרות נשים עגונות, בין אם בשל סרבנות גט ובין אם בשל נסיבות קשות אחרות. תופעת העגינות, היא סיטואציה אשר עוסקת במקרים שבהם האישה מעוניינת בגירושין מבעלה, אך אין באפשרותו לתת לה גט (למשל, במקרים של היעדרות או היעלמות), או כאשר הוא פשוט אינו מעוניין בכך.

בנוסף, תופעת העגינות נובעת מהחלת הדין הדתי–עברי על תחומי הנישואין והגירושין וזאת מתוקף חוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), תשי"ג–1953 (להלן: "חוק שיפוט בתי דין רבניים"). המאמר שלהלן ידון בהרחבה בתופעת העגינות וכן במסורבות גט. כמו כן, נסביר מהן ההשלכות של עגינות ומה הפתרונות האפשריים. כמו כן, נפרט על משמעותו של טקס ייבום וחליצה.

כל זאת נכתב לנוחיותכם/ן, גולשים וגולשות יקרים/ות:

מהי עגינות?

תופעת העגינות יכולה להתרחש רק אצל נשים יהודיות, בשל העובדה שהמקור למונח העגינות, נובע מההלכה העברית. כאמור, עגינות היא סיטואציה שבה האישה מעוניינת בגט ובעלה לא יכול לתת לה, או לחילופין, הוא אינו רוצה בכך. כלומר, קיימים שני מקרים שמובילים לעגינות: חוסר אפשרות או חוסר רצון.

נסביר – המצב הראשון נובע כתוצאה מאסון כלשהו, כגון אם הבעל נעדר במלחמה ולא יודעים היכן הוא, או בשל מחלה נוראית שמונעת מהבעל לתת לאישה גט. מקרה עצוב וידוע, הוא סיפור עגינותן של נשות הצוללנים בצוללת אחי דקר משנות החמישים, שנמצאה רק בשנות האלפיים וכן של נשים שהבעלים שלהן נהרגו במהלך מלחמות ישראל. המצב השני הנוגע לעגינות, בא לידי ביטוי בתופעה של נשים המסורבות גט. אלו מקרים שבהם הבעל מסרב לתת גט לאישה ולכן היא נקראת "מסורבת גט". לפי ההלכה, גט יהיה בתוקף אך ורק כאשר הגט ניתן על ידי הבעל מרצונו החופשי, מה שלצערנו גם יוצר בעיה עם הפתרונות שיפורטו בהמשך.

משמעות העגונות והנשים המסורבות גט

אישה אשר בעלה אינו מסוגל או אינו רוצה לתת לה גט, מוגדרת בתור אישה עגונה או מסורבת גט. המשמעות ההלכתית היא, שאותה אישה אינה יכולה להינשא לגבר אחר, מה שמונע ממה להמשיך בחייה, הואיל והיא עדיין נחשבת כ"אשת איש". יותר מכך, אישה עגונה אשר מולידה ילד לגבר אחר, ילדה יוכר בתור ממזר, כלומר – פסול חיתון לפי ההלכה העברית. נעיר כי ממזרות נמשכת למשך עשרה דורות. כמו כן, תופעת העגינות רלוונטית אך ורק לנשים. כלומר, גבר אשר עדיין נשוי לפי ההלכה ונולד לו ילד מחוץ לנישואין, ילדו לא יחשב כממזר.

פתרונות אפשריים למקרים של עגינות:

לבית הדין הרבני יש סמכות להטיל מזונות על סרבני הגט. המזונות הם מתוקף ההלכה, שלפיה על הבעל לזון את אשתו כל עוד הם נשואים. לרוב, המזונות שנקבעים הם גבוהים וזאת על מנת להפעיל לחץ על הבעל, לתת גט לאשתו. כאשר גבר מסרב לשלם את המזונות שהוטלו עליו, ניתן לפתוח נגדו תיק בלשכת ההוצאה לפועל. בנוסף, על בעל סרבן גט ניתן להפעיל סנקציות נוספות, כמו – להטיל עליו צו עיכוב יציאה מן הארץ, שלילת רישיון נהיגה, חסימת כרטיסי אשראי ועוד. אפשרות נוספת, היא להגיש תביעה נזיקית לבית משפט אזרחי בשל עוולת רשלנות. לפי הפסיקה, הסעד הוא כספי לטובת האישה, כאשר מדובר בסרבן גט.

ייבום וחליצה

כאשר אדם נפטר ללא ילדים ומותיר אחריו אלמנה, אזי לפי ההלכה היהודית, האחרונה צריכה להינשא לאחיו. הליך זה נקרא ייבום, כמתואר בתורה – "כי ישבו אחים יחדו ומת אחד מהם ובן אין לו לא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר יבמה יבא עליה ולקחה לו לאשה ויבמה" (ספר דברים). במידה והאח מסרב לייבם את האישה, יש לקיים טקס אשר נקרא טקס חליצה, שבמסגרתו הבעל בעצם "משחרר את האישה". יש הטוענים (ובמידה רבה של צדק, לדעתנו) שזהו טקס משפיל. הליך זה נוגע לנושא, כיוון שטקס החליצה משחרר את האישה לחופשי ומונע את העגינות ולכן ניתן להתייחס אליו כפתרון. החיסרון בעניין זה, הוא שפעמים רבות האח מנסה לסחוט מהאלמנה כספים כדי שייחלץ אותה ואם לא תעשה כן – תישאר עגונה.

סיכום

לצערנו, תופעת העגינות היא תופעה קשה מאוד המאפיינת נשים יהודיות וזאת בשל ההסתמכות על הדין העברי. כיום, לא קיים פתרון חד משמעי לעגונות ולמסורבות גט, מה שמקשה עליהן להמשיך הלאה ולהוליד ילדים לגבר אחר, אשר עמו הן מעוניינות בהמשך חייהן. עם זאת, יש לפנות לעורך דין מומחה לענייני משפחה, על מנת לקבל ייעוץ מקצועי.