המאמר נכתב בשיתוף עם משרד עורכי דין חגית הלוי ושות'
בדיקת אבהות היא לא תמיד הרעיון הכי מועיל, שכן היא לעיתים עלולה להביא להשלכות רבות על הקטין – השלכות משפטיות. בהתאם, בית המשפט לעיתים בוחר שלא לאשר בדיקת אבהות, מסיבה אחת ועיקרית – טובת הקטין. בדיקה זו עלולה להביא לסטטוס של ממזרות, כאשר לא ידוע מיהו האב ולא ברור האם הוא צריך לשאת בנטל צרכי ילדיו.
במאמר זה נסקור: מהי בדיקת אבהות, באילו מקרים השופטים התעקשו שלא לבצע אותה, נציג פסיקה בנושא ונסקור מה הרכב השופטים החליט בהתאם לנסיבות העניין ועוד.
מאמר זה מובא לנוחיותכם/ן, קוראים/ות יקרים/ות. אין לראות במאמר זה תחליף לייעוץ משפטי על ידי עורך דין לענייני משפחה.
בדיקת אבהות:
ככלל, נושא בדיקת האבהות הינו בסמכותו של בית המשפט לענייני משפחה. כמו כן, בלא מעט פסקי דין, קבעו השופטים כי כאשר עולה מחלוקת, המכונה מחלוקת "משולשת", כלומר – בעל, אישה ומאהב, אזי שיקול הדעת מצטמצם. כלומר, כאשר מגיעה שאלות האבהות ויש חשש לסטטוס של הקטין (דהיינו – ממזר או לא ממזר), מיד יקבעו כי אין לדון בשאלת האבהות, תוך בדיקת הרקמות.
המחוקק בנושא בדיקת האבהות, הותיר את ההכרעה לבתי המשפט. כמו כן, בעת הכרעה בבדיקת אבהות, מה שמנחה את בית המשפט הינו טובת הקטין, במקרים שבהם מגיעים הצדדים לבית המשפט ודורשים בדיקת אבהות. בכל פעם שיהיה חשש לסטטוס ממזרות בעניין הקטין, בית המשפט לא יכפה את בדיקת האבהות ולא ישאל לגביה. כיום, זו ההלכה של שופטי בית המשפט.
בדיקת אבהות בפסיקה:
במסגרת הליך תמ"ש (ת"א) 76760/01 ס.נ נ' כ.ש.א בבית המשפט לענייני משפחה, נידון העיקרון של טובת הקטינה. קטינה זו נולדה מאימה ומאדם אחר, שכנראה אינו אביה. האם מבקשת מבית המשפט, אישור לביצוע בדיקת אבהות, כדי לקבוע האם האב שלה הוא האב ביולוגי. עם זאת, הנתבע, אשר נכנה אותו המאהב, מתנגד לבדיקת האבהות, בטענה כי הקטינה טרם הייתה, בעת שנכנס לתוך מערכת היחסים עם אימה, ולכן הוא אינו האב הביולוגי שלה.
כמו כן, לא רק הנתבע התנגד לבדיקת האבהות, אלא גם היועץ המשפטי לממשלה, מחשש לסטטוס הממזרות של הקטינה. בית המשפט לענייני משפחה קבע כי "טובת הקטינה בלבד הוא השיקול הבלעדי שעל בית-המשפט לשקול, כאשר הוא בוחן את השאלה האם להורות על בדיקה גנטית להורות לצורך הקביעה, האם הנתבע הוא אביה של הקטינה. על בית-המשפט לעשות את כל הנדרש על מנת לחסוך מהקטין את הסיכונים והנזקים הנפשיים והפיזיים הכרוכים בהיעדרה של דמות אב, ואשר הסבירות להתקיימותם עולים על כל חשש מהנזק שיגרם אם בית-הדין הרבני יסטה מתקדימיו ויסכים לקבל את תוצאות הבדיקה הגנטית להורות כראייה ויממזר את הקטינה. מניעת הבדיקה הגנטית להורות והפיכת הקטין ל"שתוקי" מגדילה את הנזק לחברה, בנוסף לנזק הנגרם, כתוצאה מכך לקטינים עצמם. אין ספק כי קטין שיגדל כאשר אביו נמצא בעולמו, ושיוכל לממש את זכותו לקבל ממנו תמיכה כספית ואת הסיכוי לקבל ממנו אהבה, חום ואכפתיות – יתפתח באופן בריא יותר מבחינה נפשית". בית המשפט מוסיף גם בפסק דינו וקובע כי "ערך השוויון בפני החוק מחייב את אי הפלייתה של הקטינה מכל ילד יהודי, בין שהוא נולד מיחסים שבין הורים הנשואים זל"ז, ובין שהוא נולד כתוצאה מיחסים שבין אימו לגבר אחר, בעת שהיא הייתה נשואה לאחר בעת הורותו.
השופטים גם הזכירו פסיקה ישנה יותר, בקבעם כי "לעניין פיסול ילד כממזר בשל כך שאמו, הנשואה, הרתה לגבר זר, נקבעו בהלכה שורה של חזקות והנחות נוספות שצמצמו ביותר את עצם האפשרות להדביק תו של ממזרות לילד. כך נקבע הכלל, כי כל ילד שנולד מאישה נשואה, חזקה משפטית שהאיש אשר נשוי לאמו הוא אביו, וזאת על-פי עקרון הרוב, וההנחה כי "רוב בעילות אחר הבעל".
לסיכום:
בכל הנוגע לבדיקות אבהות, הרי התפיסה וההנחה היא כי בית המשפט חושש כי הקטין יוגדר כממזר – על כל המשתמע מכך, לצערנו – לפי המצב המשפטי אשר קיים במדינת ישראל.
חזקה זו כמעט ואינה ניתנת לשינוי וייתכנו מקרים שבהם טובת הקטין תהיה דווקא בעריכת בדיקת הרקמות. עם זאת, בית המשפט נדרש להפעיל את שיקול דעתו ולקחת בחשבון את הנסיבות שבגינן מתבקשת בדיקת הרקמות. חשוב להיוועץ עם עורך דין לענייני משפחה ולקבל את מלוא העזרה והסיוע, בכל הנוגע לשאלת אבהות.
