הפרת הבטחת נישואין – האומנם?

הפרת הבטחת נישואין - האומנם?

ת.א 36813-11-15 מנגדף נ' נמארנה

המאמר נכתב בשיתוף עם משרד עורכי דין חגית הלוי ושות'

חוק החוזים מאפשר מתן סעד בעת הבטחה או יצירת מצג שווא, הגורמת להסתמכותו של הצד השני וגרימת שינוי בחייו בעקבות אותה הבטחה, וזאת בראיית ההבטחה כמקימה עילה חוזית. על כך, יכול בית המשפט לפסוק פיצויים. אך מה בדבר הבטחת נישואין? האם חוק החוזים יכול להיכנס לדברים הנאמרים בינו לבינה ובמערכת יחסים של שניים? על כך, במאמר זה, בהסתמך על פסק הדין של כבוד השופט שלמה מיכאל ארדמן, בבית משפט השלום בקריות.

עובדות המקרה:

במסגרת הליך שנוהל בבית משפט השלום בקריות, ת.א 36813-11-15 מנגדף נ' נמארנה, עסק התיק בתביעה לפיצויים בגין הבטחת נישואין. השניים, בני זוג בני הדת המוסלמית. התובעת הייתה גרושה והנתבע היה רווק. אלו קיימו טקס אירוסין בשנת 2012 והיו מאורסים במשך 3 שנים, כאשר קבעו ביניהם תאריך חתונה. בסופו של דבר, הנתבע החליט לבטל את החתונה.

יש להוסיף, כי כיום שניהם נשואים לאחרים. לטענת התובעת, היא סייעה כספית לתובע, בבניית ביתם העתידי ואף נטלה לשם כך הלוואה. בנוסף מפרטת התובעת, על כספים שנתנה לנתבע במועדים שונים, הן על ידה והן על ידי בני משפחתה.

לדבריה של התובעת, ביטול החתונה על ידי הנתבע, נבע מכך שלא הסכימה לחתום על ערבות להלוואה שלקח על סכום 250,000 ₪. לאור כל אלה, תובעת התובעת החזר הוצאותיה, השבחת הדירה שנבנתה במשותף על ידם וכן פיצוי לא ממוני.

לעומת זאת, הנתבע טוען כי הם לא ראו עצמם כבולים מבחינה משפטית בחוזה ואף לקחו בחשבון שיתכן ויחסיהם לא יגיעו לכדי חתונה. הוא אינו מכחיש כי קבעו מועד לחתונה. לטענתו, הדבר נעשה בלחץ משפחתה של התובעת. הוא אף מרחיב, שהנתבעת לא התנהלה כמצופה מבחורה ממשפחה דתית–מוסלמית, כפי שקיווה וציפה. לשיטתו, התובעת בילתה מחוץ לבית, הגיעה למשחקי כדורגל ונסעה לחו"ל.

הנתבע טוען כי הסכום היחיד שהועבר לו, היה על סך 3,500 ₪, מטעם אביה של התובעת, וזאת לצורך בניית הבית. לעומת זאת, הוא מפרט על סכומים רבים, שאותם השקיע בתובעת, כמו תכשיטים כחלק מנדוניה על סך 10,000 ₪, ריהוט על סך 9,000 ₪ ועוד. הנתבע מכחיש כי סיבת הפרידה נבעה מכך שלא ערבה לו התובעת.

זאת ועוד, לדבריו של הנתבע, התובעת אף התנהגה בגסות לבני משפחתו, לא בירכה את אחותו על אירוסיה, דיברה בחוסר כבוד אל הוריו ועוד. הדבר, לטענתו, הוביל לנתק של 3 שבועות, שבהם בני משפחות הצדדים ניסו לגשר בין השנים, אך בסוף החליט הנתבע לבטל את הנישואין.

נימוקיו של בית המשפט:

בית המשפט מציין כי אין בהבטחה להינשא, התחייבות ג'נטלמנית, אלא יש בה כדי ליצור יחסים משפטיים. אומנם אין מדובר בדבר אהוד, אם כי הוא מקובל. הפיצויים במסגרת הליך שכזה, אינם פיצוי קיום, אלא פיצוי הסתמכות, לרבות הוצאות של מי שנפגע מההפרה ו/או הסתמך על ההבטחה לנישואין. במקרים הללו, אין צורך בהוכחת כוונה לרמות על ידי המפר, אלא רק את הוכחת הבטחת הנישואין, שהיא זו היוצרת עילה חוזית.

במקרה זה, בוחן בית המשפט את האפשרות לבטל חוזה הבטחת נישואין, בשל פגם בכריתה או הפרה המזכה בביטול. כלומר – בחינת התנהגותה של התובעת, האם היא מאפשרת את הפרה החוזה, ללא כל פיצוי מטעם הנתבע.

לענייננו, בוחן בית המשפט, האם בראשית ההליך, טקס האירוסין המוסלמי מהווה אסמכתא להבטחת נישואין. מסקנתו היא שאין בטקס זה ליצור מחויבות, ולכן פונה בית המשפט לבחינת החוזה, האם הוא נעשה בצלילות דעת ומסוימות והאם האדם הסביר היה רואה זאת כחוזה. לאחר בחינת מבחני החוזים, הגיע בית המשפט למסקנה, כי הסכמת הצדדים לנישואין, הבשילה לכדי הבטחת נישואין מחייבת.

בבחינת נימוקי ביטול הנישואין על ידי השניים, אין מדובר בנסיבות המצדיקות ביטול הבטחת נישואין, זאת משום שמדובר בנסיבות סובייקטיביות של הנתבע, באכזבתו מבת זוגו. לדבריו של בית המשפט: "אכן, לא ניתן לאכוף על הנתבע להתחתן עם מי שאין ליבו חפץ, אך בכך אין לפטור אותו מלפצות את התובעת על נזקיה מביטול הנישואין". לאור כל אלה ולאחר בחינת הנזקים הממוניים של התובעת ואלו שאינם ממוניים, שנוצרו לה בעקבות הבטחת השווא להינשא, פסק בית המשפט על פיצוי כספי בסך 48,000 ₪, מטעם הנתבע.

השאר תגובה

דילוג לתוכן