חלוקת רכוש בגירושין

חלוקת רכוש בגירושין

ענייני גירושין מתחילים בדרך כלל בשלב ההחלטה להתגרש, כאשר אחריה מוגשת תביעת גירושין לבית הדין הרבני. עם זאת, ענייני גירושין לעולם לא מסתיימים בתביעת גירושין בלבד, אלא שהם כוללים מגוון רב של נושאים נוספים, אשר בני זוג צריכים להסדיר ביניהם, כדי להיפרד ולהתגרש באופן סופי.

אחד מאותם נושאים, הוא סוגיית חלוקת הרכוש המשותף של בני הזוג. לכן נשאלת השאלה: כיצד עורכים חלוקת רכוש בגירושין בין בני זוג? מה הדין בנושא? על כך, במאמר שלהלן, שאותו חיברנו לידיעתכן/ם ונוחיותכן/ם הגולשים והגולשות:

גירושין ונישואין בישראל

גירושין ונישואין במדינת ישראל הם נושא מורכב, בעיקר בשל העובדה שבניגוד למקומות אחרים בעולם, בארץ כל תחום הנישואין והגירושין, מוסדר מכוח הדין הדתי-אישי שחל על בני הזוג. כלומר, בני זוג יהודים במדינת ישראל, יוכלו להינשא בה רק מכוח הדין הדתי-יהודי, על כל המשתמע מכך. בהתאמה, בני זוג יהודים המבקשים להתגרש במדינת ישראל, יוכלו לעשות כן באמצעות הגשת תביעה לבית הדין הרבני, שהוא הגורם המוסמך לעסוק בתחום הנישואין והגירושין.

אך כאשר בני זוג מבקשים להתגרש, לא די בהגשת תביעת גירושין, מכיוון שלרוב על בני הזוג להסדיר נושאים נוספים, כגון סוגיית משמורת הילדים (במידה ויש להם ילדים משותפים). דהיינו, עליהם להכריע (או בהכרעת בית משפט או בהסכמה) מי יהיה ההורה המשמורן ומי ייהנה מהסדרי ראיה. נושא נוסף שעל בני הזוג להכריע הוא סוגיית מזונות הילדים, כלומר – האב חייב במזונות ילדיו מכוח הדין הדתי-יהודי, אך עדיין יש להכריע מה יהיה גובה המזונות ועוד. נושא נוסף ומהותי שבני הזוג צריכים להכריע בו במסגרת הליך גירושין, הוא סוגיית הרכוש המשותף שלהם.

נעיר, כי בכל הנוגע להליכי מזונות, משמורת ילדים וגם רכוש, בית המשפט המוסמך הוא בית המשפט לענייני משפחה, שיש לו סמכות לעסוק בכל עניין משפחתי, מלבד תביעות לנישואין וגירושין. לבית הדין הרבני יש סמכות לעסוק גם בתביעת מזונות, אך גם לביהמ"ש לענייני משפחה יש סמכות מקבילה לכך.

מהו הסדר איזון משאבים?

הדין לגבי חלוקת רכוש בגירושין, מוגדר בחוק הנקרא חוק יחסי ממון, התשל"ג-1973 (להלן: "חוק יחסי ממון"). חוק זה קובע את ברירת המחדל החוקית, באשר לאופן חלוקת הרכוש המשותף של בני הזוג בעת גירושין. ברירת המחדל היא, כי הרכוש המשותף של בני הזוג יחולק ביניהם באופן שווה. אותו כלל החלוקה השווה, מכונה בחוק יחסי ממון בתור "הסדר איזון המשאבים".

שאלה נוספת היא: מה בעצם מוגדר בתור "רכוש משותף"? התשובה היא כדלקמן: כל רכוש באשר הוא מוגדר בתור רכוש משותף, מלבד סוגי הרכוש הבאים – קצבת זקנה, רכוש שהתקבל אצל אחד מבני הזוג במתנה במהלך הנישואין או רכוש שהתקבל אצל אחד מבני הזוג לפני הנישואין וכן קצבת נכות. כל אלו, הם סוגי רכוש שלא יילקחו בחשבון במסגרת הסדר איזון המשאבים.

כאמור, הכלל קובע כי חלוקת רכוש בגירושין תיעשה באופן שווה, אך לכל כלל יש חריג. על כך – לאחר הכותרת הבאה.

מהם החריגים להסדר איזון המשאבים?

הכלל הוא הסדר איזון משאבים, אך לכלל זה יש שני חריגים. הבה נסבירם:

הסכם ממון – בני זוג יכולים לחלוק על הסדר איזון המשאבים, באופן פשוט מאוד: לערוך הסכם ממון ולאשר אותו בפני בית המשפט לענייני משפחה. הסכם ממון הוא הסכם שנערך בהסכמה בין בני זוג, שתכליתו לקבוע חלוקת רכוש שונה, כרצון הצדדים, שתחייבם בעת פרידה או גירושין.

סעיף 8(2) לחוק יחסי ממון – ברירת המחדל בהתאם לחוק יחסי ממון היא חלוקה שווה, אך לבית המשפט יש שיקול דעת וסמכות, לסטות מהסדר איזון המשאבים, על פי בקשת אחד מבני הזוג. נעיר כי סטייה מהסדרי איזון המשאבים היא חריגה ובנוסף על בית המשפט לבחון את יכולת ההשתכרות של בני הזוג והכנסתם וכן את מסת הרכוש שלהם. אך לא בקלות יסטה בית המשפט מהכלל בדבר הסדר איזון המשאבים.

לסיכום

ענייני חלוקת רכוש הם נושאים מורכבים הן מבחינה משפטית והן מבחינה אישית ורגשית. הרכוש שלנו, שאותו צברנו במהלך החיים, מסמל אותנו ואת ההצלחות שלנו. במסגרת הליך גירושין, לא אחת קשה לנו מאוד להיפרד מאותו רכוש, או לחלוק אותו עם אדם אחר, למרות שלאחר יש זכות שווה לנו, באותו הרכוש. על כן, בשל הקושי והמורכבות, אנו מציעים תמיד לפנות לעורך דין בתחום דיני המשפחה ולא לנהל לבד הליכי חלוקת רכוש בגירושין.

השאר תגובה

דילוג לתוכן