ייבום וחליצה

ייבום וחליצה

ביום בהיר, ברחוב או במפגש אקראי, הכרת את גבר חלומותייך. התחלתם לשוחח ולימים להפוך לזוג אוהב לכל דבר ועניין. באופן טבעי, גם עברתם לגור יחדיו, כל אחד מכם טיפח קריירה למופת וביום בהיר – בן זוגך הציע לך נישואין. כמובן שהסכמת. נישאתם בשמחה גדולה והקמתם בית בישראל. אך לפתע, אירע הנורא מכל: בעלך, אהוב ליבך, נפטר, בין אם מתאונה ובין אם בשל מחלה.

לבעלך היה אח ועתה, משום שבעלך נפטר לפני שהולדתם ילדים, את בעצם תלויה באחיו של בעלך, כדי להמשיך הלאה בחייך. במה אמורים הדברים? לסוגיה הזו קוראים בהלכה העברית "ייבום וחליצה". במאמר שלהלן, נסביר את המונחים הללו וכל זאת – לידיעתכן/ם ונוחיותכן/ם, הגולשים והגולשות:

נעיר כי המאמר שלהלן הוא מאמר כללי בלבד ואין בו כדי להוות תחליף לייעוץ משפטי. לשם כך כדאי להיעזר בעורך דין משפחה בעל ניסיון.

ייבום וחליצה – במה מדובר?

נשים רבות נמצאות בסיטואציה שבה פתחנו את המאמר, שכן החובה לייבם והחובה לערוך טקס חליצה, היא חלק מדיני הנישואין והגירושין אשר חלים במדינת ישראל, גם במציאות המודרנית. נסביר –

בני זוג יהודים בישראל המבקשים להינשא, ייעשו כן מכוח ההלכה היהודית. לפי ההלכה, במידה והבעל של האישה נפטר ולבני הזוג אין ילדים, הרי שאז אחיו של הבעל מחויב "לייבם" את האישה. כלומר – הוא מחויב לשאת אותה לאישה וכן להוליד לה ילדים. התכלית של מצוות הייבום וחובת החליצה, נועדה לאפשר לבעל ולתא המשפחתי להוליד ילדים.

במידה והאישה אינה מעוניינת להינשא לאחיו של הבעל, או לחלופין, האח אינו מעוניין בכך, אזי עליהם לערוך טקס חליצה, אשר יש אנשים רבים הטוענים כי הוא ארכאי ואף משפיל מאוד. זאת ועוד: לעיתים אף ניתן להיתקל בסיטואציות מכוערות, של סחטנות מצד משפחת הבעל, אשר דורשת תגמול כספי לשם קיום טקס החליצה. נבהיר כי דיני הייבום והחליצה, רלוונטיים רק כאשר הבעל של האישה נפטר, ללא ילדים וכן במידה ומדובר בזוג יהודים.

חובת הייבום:

בתורה, בספרים דברים בפרק כ"ה, קבוע כלל "הייבום" – "כִּי יֵשְׁבוּ אַחִים יַחְדָּו וּמֵת אַחַד מֵהֶם וּבֵן אֵין לוֹ לֹא תִהְיֶה אֵשֶׁת הַמֵּת הַחוּצָה לְאִישׁ זָר יְבָמָהּ יָבא עָלֶיהָ וּלְקָחָהּ לוֹ לְאִשָּׁה וְיִבְּמָהּ." (דברים כה). כלומר, כפי שתואר, במידה ובעלה של האישה נפטר, אזי האישה – שהיא "היבמה" – צריכה להינשא לאחיו של בעלה, שמוגדר בתורה בתור "היבם". במידה ולבעלה המנוח של האישה אין אחים, אזי חובת הייבום אינה רלוונטית. באופן מצער למדי, במידה והאישה אינה מעוניינת להיות מיובמת לאחיו של בעלה המנוח, היא תלויה בהסכמתו וזאת לשם עריכת טקס חליצה, שעליו נסביר להלן.

טקס החליצה בהלכה היהודית:

באותו הפרק, בספר דברים, כפי שצוטט לעיל, קבוע גם הדין העברי באשר לטקס החליצה, כדלקמן – "וְאִם לֹא יחפוץ הָאִישׁ לָקַחַת אֶת יְבִמְתּוֹ וְעָלְתָה יְבִמְתּוֹ הַשַּׁעְרָה אֶל הַזְּקֵנִים וְאָמְרָה מֵאֵן יְבָמִי לְהָקִים לְאָחִיו שֵׁם בְּיִשְׂרָאֵל לֹא אָבָה יַבְּמִי: וְקָרְאוּ לוֹ זִקְנֵי עִירוֹ וְדִבְּרוּ אֵלָיו וְעָמַד וְאָמַר לֹא חָפַצְתִּי לְקַחְתָּהּ:
וְנִגְּשָׁה יְבִמְתּוֹ אֵלָיו לְעֵינֵי הַזְּקֵנִים וְחָלְצָה נַעֲלוֹ מֵעַל רַגְלוֹ וְיָרְקָה בְּפָנָיו וְעָנְתָה וְאָמְרָה כָּכָה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא יִבְנֶה אֶת בֵּית אָחִיו:" (דברים כה).

במילים אחרות – ככלל, טקס החליצה ייערך כאשר האישה אינה מעוניינת להינשא לאחיו של הבעל, או במקרים שבהם האח מסרב לשאת את אשת אחיו המנוח, לאישה. טקס החליצה הוא משפיל למדי: על הבעל לקחת נעל מעור, לנעול אותה על רגלו הימנית ולקשור רצועה על רגלה. בשלב הזה, האח ואשת האח המנוח, יקראו בקול בפני בית הדין "מאן יבמי – לא חפצתי לקחתה". ואז, אשת הבעל לוקחת את הרצועה של הנעל הקשורה לרגלו של האח וזורקת אותה. עליה לומר לו – "כך ייעשה לאיש שלא יבנה את בית אחיו". כאמור, מדובר בטקס שהוא לא רק ארכאי, אלא גם כזה שיש בו "להחפיץ" את האישה וכן למנוע ממנה את חירותה, מאחר והיא תלויה באחיו של הבעל.

איך אפשר להימנע מקיום טקס חליצה?

לא פעם, ניתן להימנע מעריכת טקס חליצה, באמצעות החתמת אחיו של הבעל, על מסמך אשר מכונה "שטר חליצה". במסגרת השטר – האח מתחייב כי הוא יערוך טקס חליצה לאישה, במקרה שאחיו ימות ללא צאצאים וזאת ללא כל תגמול כספי מטעם האישה.

לסיכום:

גם בימינו אנו, תקף מנהג הייבום והחליצה. לכן, במידה ונתקלתם בסיטואציה כזו, כדאי מאוד להיעזר בעורך דין משפחה בעל ניסיון.

השאר תגובה

דילוג לתוכן