כיצד אפשר להתנגד לצוואה?

אין ספק, שמחלוקות הנוגעות לצוואה גורמות לקרע משפחתי. לעיתים מתגלות עובדות, שמעלות חשש כבד להשפעה בלתי הוגנת על מצווה או חלילה – על כפייה. לכן, החוק בישראל מונה מספר עילות, שלאורן עשוי בית המשפט לענייני משפחה להורות על ביטולה של צוואה. במאמר שלהלן נסביר מהן הנסיבות, שמקימות עילה לביטול צוואה ומהי הדרך הנכונה להתנגד לקיום צוואה.

מדוע כותבים צוואה?

צוואה נועדה להגשים את רצונותיו של המצווה בחייו. לכן, הדרך הטובה ביותר שעומדת לאדם שעודו בחיים ומעוניין להעביר את רכושו למי שהוא חפץ ביקרו, היא באמצעות כתיבת צוואה.

אילו סוגי צוואות ישנן?

חוק הירושה, התשכ"ה-1965 (להלן: "חוק הירושה") קובע, כי צוואה אפשר לערוך בכתב (באמצעות המצווה), בפני עדים (שני עדים), בפני רשות ציבורית (למשל – בית המשפט או רשם הירושה), או בעל פה, במקרים שבהם קיים חשש, שהמצווה ימות בזמן הקרוב.

איך מתנגדים לקיום צוואה?

לעיתים, העובדה שאדם כתב צוואה בחייו, אינה סוף פסוק. בעת מותו של אדם, ככל שאכן קיימת צוואה, יש להגישה לרשם הירושה. האחרון אמור להמתין ולבחון האם תוגשנה התנגדויות לקיום הצוואה. לכן, יש לפרסם לציבור הרחב, את עובדת מותו של אדם ואת עובדת קיומה של הצוואה. אזי, יש לאפשר תקופת ביניים, שבה כל מי שרואה עצמו נפגע מהצוואה, יוכל להגיש התנגדות. ככל שהוגשה התנגדות לרשם הירושה, עליו להעביר את הדיון בהתנגדות לבית המשפט לענייני משפחה.

באילו מקרים אפשר להתנגד לקיום צוואה?

השפעה בלתי הוגנת: השפעה בלתי הוגנת אינה חייבת להיות בהכרח משהו "מובהק וגלוי". לעיתים, גם מעשה מרמה ויחסי תלות של המצווה באדם מסוים, יכולים להקים חשש להשפעה בלתי הוגנת בעת כתיבת צוואה. עם זאת, אלו דווקא המקרים המורכבים יותר להוכחה, שכן לרוב, מי שלכאורה השפיע השפעה בלתי הוגנת, היה דווקא ביחסים מאוד קרובים עם המצווה. אך ככל שמוכח שהייתה השפעה כגון זו, יכול בית המשפט לבטל את הצוואה.

כפיה או אונס: כשמם כן הם: מדובר בסיטואציות, שבהן נותן הצוואה נתון לכפייה, לאיומים, להטרדה, או כל התנהגות אחרת שנוסכת בו פחד וחשש: אם לא יצווה כפי שהמאיים נגדו דורש, הרי שהוא עשוי להיפגע בחייו או בכל נדבך הנוגע לחייו. אלו מקרים קלאסים של כפיה או אונס, שבהם אדם אינו מבצע את רצונו, אלא נכפה עליו לפעול בניגוד לרצונו. במידה ומקרים אלו מוכחים, בית המשפט רשאי להורות על ביטול הצוואה.

טעות שלא ניתן לתקן: ישנם מקרים, שבהם מקורה של הצוואה בטעות. דהיינו, צוואה יכולה להיות עמומה ולכלול סתירות פנימיות שפשוט לא ניתנות ליישוב, כמו לדוגמא: במקרים שבהם המצווה מצווה הוראות סותרות, באותה צוואה. במקרים כאלו, עשוי בית המשפט לקבוע, שדין הצוואה להתבטל – זאת כאשר אין אפשרות ליישב בין הסתירות ולבטל חלק מהצוואה.

טעות סופר: כשמה כן היא. גם בצוואה יכולה ליפול טעות קולמוס בפרטי היורשים, בפרטי חשבון הבנק, בפרטי הרכוש ועוד. יש להבדיל בין מקרים שבאמת אפשר לתקן את טעות הקולמוס (שזו, אגב, סמכות שמוקנית גם לרשם הירושה ולא רק לבית המשפט), לבין מקרים שבהם הטעות גלויה ומורכבת ולא ניתן ליישב אותה. במקרים בהם מתקיימת האופציה השנייה, בית המשפט יכול להורות על ביטול או על ביטול חלקי של הצוואה.

צוואה לא כשרה: לעיתים יכולה להיווצר סיטואציה, שבה המצווה אינו כשיר לצוות (למשל: קטין או פסול דין), או מקרים שבהם הצוואה עצמה סותרת צוואה קודמת, או שהצוואה כוללת ציווי לגבי רכוש שכלל אינו שייך למצווה. במקרים כאלו, בוודאי שאפשר להגיש התנגדות לצוואה וייתכן שההתנגדות אכן תתקבל.

זיוף: היו מקרים מעולם, שבהם התברר כי מצווה כתב צוואה מסוימת, אך לימים הצוואה נעלמה ובעל עניין בצוואה זייף צוואה אחרת. מקרים כאלו הם מובהקים בבטלותם, אך כמובן קשים להוכחה.

האם כל הצוואה תבוטל, במקרים שבהם התקבלה ההתנגדות?

כעיקרון, סעיף 38 לחוק הירושה (שכותרתו היא "ביטול מקצת הצוואה") קובע, שהעובדה כי חלק מסוים בצוואה אינו חוקי, מקורו בטעות או כל סיבה אחרת, לא בהכרח מביאה לבטלות מוחלטת של צוואה.

עלולות להיווצר סיטואציות, שצוואה בחלקה הגדול היא צוואה שנעשתה כדין, אך חלק מסוים ממנה נכתב תחת השפעה בלתי הוגנת. במקרים כאלו, נכנס לתוקפו סעיף 38 המוזכר לעיל. הסעיף מקנה לבית המשפט הדן בהתנגדות לצוואה, סמכות שלא לבטל בהכרח את כל הצוואה (ובכך לפגוע, לעיתים, בעוד אנשים תמימים), אלא לבטל רק חלק יחסי בצוואה, שהוכח שנכתב תחת השפעה בלתי הוגנת.