מהו חוק יחסי ממון?

בעבר זוגות נשואים שהחליטו לפרק את הקשר הממוסד ביניהם ולהתגרש התחלקו בכל נכסיהם שווה בשווה, לרבות הון ונכסים שהיו ברשות כל אחד מהם בנפרד טרם הנישואים. מצב זה יצר אי הוגנות בחלוקה, במיוחד במצבים בהם צד אחד "נהנה" על חשבון מה שמעולם לא היה שלו. בשנת 1973 חוקק חוק יחסי ממון שנועד להסדיר את הבעיה ואת אופן חלוקת הרכוש במקרה של גירושין עבור זוגות שנישאו החל מה- 1.1.74 ואילך. מאחר וחוק זה תקף עד היום, הרי שכדאי מאוד להכירו על כל סעיפיו השונים. להלן כל המידע בנושא חשוב זה.

עיקרי חוק יחסי ממון

חוק יחסי ממון מורה על כך שבעת גירושין יבוצע איזון משאבים בין שני בני הזוג באופן שוויוני, כך שיחולקו כל הנכסים, ההון העצמי והחובות שנזקפו לזכותם (או חובתם) רק לאחר הנישואים וללא שום קשר על שם מי הם רשומים. במילים אחרות, בהליך הגירושין יחושב הערך של כל אחד מהנכסים של שני בני הזוג יחד ויחולק כשווה ערך ביניהם. בפועל במידה ולאחד מהם הייתה דירת מגורים, שטח או הון כלשהו מלפני הנישואים, הרי שהוא לא יובא בחשבון בחישוב איזון המשאבים. בנוסף, גם מתנות, קצבאות שונות (למשל, קצבת נכות) וירושות לא יכנסו במסגרת איזון המשאבים. יחד עם זאת, ישנם מקרים בהם ניתן בכל זאת לטעון לשיתוף בנכס שהיה רשום על שם אחד מבני הזוג ולהכניס אותו לתוך איזון המשאבים במסגרת חוק יחסי ממון. כמובן שחשוב מאוד להיוועץ בעורך דין לענייני משפחה מיומן ובעל ניסיון בטרם טוענים לכך, שכן כל מקרה לגופו ויש להכיר את הפסיקות השונות של בית הדין הרבני ובית המשפט לענייני המשפחה בעניינים שכאלה. דוגמא לטענה שכזו היא שימוש בחסכונות משותפים על מנת לשפץ ולהשביח דירה שהייתה קיימת על שם אחד מבני הזוג טרם הנישואים. במקרה שכזה הצד שאינו בעל הדירה יכול לטעון כי היה שותף מלא בנכס (למרות שלא היה רשום על שמו) ועל כן יש להכניסו לתוך טבלת איזון המשאבים.

הסכם ממון בהקשר חוק יחסי ממון

הסכם ממון הינו הסכם שנערך ונחתם טרם או בהלך הנישואים, והוא משקף את רצונותיהם של שני בני הזוג להסדיר את אופן חלוקת הנכסים שלהם במקרה אופציונלי של פרידה. חוק יחסי ממון למעשה מתיר עריכת הסכם שכזה, והוא "גובר" על החוק היבש בטענה שעדיף להגיע להסכם הדדי מאשר החלטה יבשה וקרה ע"פ החוק. בהסכם הממון ניתן לקבוע איזה חלק יועבר לכל אחד מבני הזוג והוא תקף רק לאחר אישורו בבית המשפט. את ההסכם עורכים בתיווך עורך דין והוא יכול לכלול היבטים נוספים של הפרידה הפוטנציאלית העתידית (שבתקווה לא תתרחש) כגון מזונות, הסדרי ראייה, משמורת וכו'.