רשלנות בעת עריכת צוואה – הכיצד והאומנם?

רשלנות בעת עריכת צוואה - הכיצד והאומנם?

המאמר נכתב בשיתוף עם משרד עורכי דין יעקב בלס

תדמיינו לכם תביעה שמוגשת על ידי אנשים, נגד עורך דין, בטענה שעורך הדין לא ערך צוואה בזמן, ומשום שלא נערכה צוואה בזמן, אזי לאחר שהמנוח נפטר, ולא הייתה צוואה, או שזו לא נערכה בזמן, העיזבון של המנוח – חולק לפי דין. תדמיינו לכם, שבתביעה כזו – טוענים התובעים כי עורך הדין התרשל. ולמה? משום שהוא לא הספיק לערוך צוואה, כבר במועד הפגישה הראשונה שלו עם המנוח (שבינתיים נפטר). אז זהו, לעיתים המציאות עולה על כל דמיון, פשוטו כמשמעו. תביעה מעין זו, נדונה בבית משפט השלום, ונדחתה, אך אותם יורשים פוטנציאלים לא הסתפקו בכך, אלא הגישו ערעור לבית המשפט המחוזי. ומה קבע בית המשפט המחוזי?

על כך – במאמר שלהלן, אך נעיר כי מאמר זה, הוא מאמר תוכן כללי, ואין בו כדי להוות תחליף לייעוץ משפטי ספציפי.

פסק הדין:

כאמור, פסק הדין הוא בעצם פסק דין בערעור, שניתן על ידי בית המשפט המחוזי בחיפה, במסגרת ע"א 64201-09-17 טל זאווי ואח' נ' נחמה טמבור ואח'. (להלן: "פסק הדין"). המנוח, נפל ושבר את עצם הירך, ואושפז בגיל 89. במהלך האשפוז, הוא גם עבר אירוע לבבי. לימים, הוא שוחרר למחלקה סיעודית. למנוח לא היו ילדים, ולכאורה הוא רצה לערוך צוואה, שבה רצה (לכאורה, כמובן) להוריש את כל הרכוש שלו, לאחייניתו ולבתה של אחייניתו. למנוח היו עוד יורשים שהיו אמורים לרשת אותו, אם הוא לא היה עורך צוואה (כלומר – יורשים לפי דין, שהם בעצם עוד אחיינים – לפי המעגל הרחוק אחרי בן בת זוג, וילדים).

עתה, לשם עריכת צוואה, פנתה אותה אחיינית, לעורך דין. האחרון – הוא הנתבע בתיק. הוא גם פנה למנוח, והחתים אותו על ייפוי כוח לשם עריכת צוואה, וייצוגו כדין. ואכן – עורך הדין פגש את המנוח ביום 12.2.07, וקיבל ממנו פרטים רבים לצורך עריכת הצוואה. הוא לא ערך את הצוואה, שכן היה עליו לקבל מידע רב לשם כך, ולפגוש ב"נחת" את המנוח. אך עורך הדין לא הספיק לערוך את הצוואה, ובינתיים, יום לאחר הפגישה הראשונה, נפטר המנוח.

האחיינית פגשה בעורך הדין, ואף הקליטה אותו. בהקלטה, מסר כי לא האמין שהמנוח ימות. במקביל, למרות שאמר את שאמר, הגיש לרשם הירושה זיכרון דברים, ושם מסר כי נראה שהמנוח, שמסר לו בעל פה את צוואתו הרצויה, ידע שהוא הולך למות (אלו התנאים הנדרשים לשם עריכת צוואה בעל פה).

הטענות נגד עורך הדין:

יוער כי זיכרון הדברים שרשם עורך הדין, לא התקבל, כי יש צורך בשני עדים לצורך עריכת צוואה בעל פה. במקביל, נטען נגד עורך הדין שהוא התרשל, ולכן הוגשה נגדו תביעה נזיקית, בסכום מאוד גבוה שמגלם את הרכוש שהאחיינית ובתה היו מקבלות, אילו הצוואה הייתה נערכת. עוד נטען נגד עורך הדין, כי הוא פגש את המנוח פעמיים, פעם אחת לשם עריכת ייפוי כוח, ופעם שניה כאשר דן עמו בפרטי הצוואה המתבקשת. נטען – כי היה על עורך הדין להבין, כי לאור מצבו הרפואי של המנוח, עליו לפעול בהקדם לשם עריכת צוואה.

מנגד, עורך הדין טען:

…כי לא הייתה כל רשלנות מצדו, לא היה עליו לדעת, כי ממש יום לאחר הפגישה, המנוח ימות. עוד טען, כי אין בנסיבות כל רשלנות מצדו.

הכרעת בית המשפט:

בית משפט השלום דחה את התביעה נגד עורך הדין וקבע כי לא הייתה התרשלות מצדו. כמו כן, נקבע כי עורך הדין פגש את המנוח רק פעם אחת. עתה, בבית המשפט המחוזי – נקבע כי הערעור שהוגש על ידי האחיינית, נגד עורך הדין, צריך להידחות. כך יפים דבריו: "עו"ד טמבור לא יכול היה לצפות את מותו של המנוח לייב בתוך שעות ספורות מפגישתם. למעשה, עו"ד טמבור, ואף המנוח עצמו, קבעו להיפגש למחרת היום, לאחר שעו"ד טמבור יכין צוואה על פי ההנחיות שקיבל מהמנוח לייב, ויגיע עם אדם נוסף שיוכל לשמש כעד לצוואה. במצב דברים זה, אין לדעתי כל מקום להתערב בקביעתו של בית משפט קמא, כי עו"ד טמבור לא התרשל כלפי המנוח לייב ואף לא התרשל כלפי המערערים. התנהגותו של עו"ד טמבור בשלב ההוא, הייתה התנהגות סבירה ומקצועית".

לסיכום:

יחסים בין עורך דין ללקוח, מבוססים על חובת הנאמנות שמוטלת על עורך הדין כלפי הלקוח שלו. במקרה הזה, מבלי לעסוק בסוגיית הנאמנות, לא הוכח כי יש רשלנות מטעם עורך הדין שלא הספיק לכתוב צוואה. ההכרעה גם התבססה על ראיות שהוצגו לבית המשפט.

השאר תגובה