תביעת לשון הרע

תביעת לשון הרע

שמו של אדם מלווה אותו בכל מקום שאליו יפנה, בין אם מדובר בראיון עבודה ובין אם מדובר בפניה לגוף מוסדי לשם קבלת הלוואה. כאשר לאדם יש שם רע בתחום עיסוקו, כנראה שראיון העבודה שאליו יפנה, לא יצלח. אדם שיש לו שם רע בכל הנוגע לכספים והחזר הלוואות, כנראה לא יקבל הלוואה מגוף מוסדי. ללמדנו, כי שם טוב, הוא אחד הכלים המשמעותיים ביותר שיש לנו כבני אדם. זו אינה רק הנחה בסיסית, אלא גם הנחה חוקית וחוקתית, כפי שנתאר במאמר שלהלן, שאותו חיברנו לידיעתכן/ם ונוחיותכן/ם, הגולשות והגולשים.

נעיר, כי המאמר שלהלן הוא מאמר כללי בלבד ואין בו כדי להוות תחליף לייעוץ משפטי ספציפי.

דיני לשון הרע:

דיני לשון הרע, מוסדרים בחוק אשר נקרא חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה–1965 (להלן: "חוק איסור לשון הרע"). חוק איסור לשון הרע, הוא חוק מאוד מיוחד, מאחר והוא, מצד אחד, מתווה סנקציה פלילית בגין הוצאת דיבה, אך מצד שני, הוא גם מתווה סנקציות אזרחיות, בגין לשון הרע. במילים אחרות, חוק איסור לשון הרע הוא חוק פלילי, שכן לשון הרע מהווה עבירה פלילית. במקביל, חוק איסור לשון הרע, הוא גם חוק אזרחי, שכן לשון הרע מהווה עוולה אזרחית. זאת ועוד, חוק איסור לשון הרע, מקנה לאדם שנפגע מלשון הרע, זכות לפנות למשטרה ואף להגיש קובלנה פלילית נגד אדם שנקט נגדו בלשון הרע. אך במקביל, בהתאם לחוק איסור לשון הרע, אדם שנפגע מלשון הרע, רשאי להגיש תובענה אזרחית לשם קבלת פיצויים בגין לשון הרע שננקטה כלפיו.

כיצד מגדירים לשון הרע?

חוק איסור לשון הרע, קובע כי לשון הרע, היא דבר אשר פרסומו יכול לפגוע בשמו הטוב של האדם, או במשלח ידו, או לבזותו על רקע דת, גזע, מין, תכונה ועוד. ההגדרה ללשון הרע, קבועה בסעיף 1 לחוק איסור לשון הרע ובשל חשיבות הנושא, נצטט את הסעיף במלואו – "לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול – (1) להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם; (2) לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו; (3) לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו; (4) לבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, גילו, מינו, נטייתו המינית או מוגבלותו". דהיינו, כדי להוכיח שננקטה כלפי פלוני לשון הרע, יש קודם כל להוכיח כי נעשה פרסום. פרסום יכול להתבטא בכל דרך, בין אם בעל פה ובין אם בפרסום במדיה. כל פרסום שמגיע לאדם נוסף למעט הנפגע, מהווה פרסום כדרישתו בחוק איסור לשון הרע. בנוסף, הנפגע מלשון הרע, צריך להוכיח כי דבר הלשון הרע אשר פורסם, עונה על אחת הקטגוריות המנויות בסעיף 1 לחוק איסור לשון הרע המוזכר מעלה.

הבה נמחיש – אדם אשר מתאר אדם אחר בתור שקרן ומטיח זאת בפני אותו אדם, אינו נוקט בלשון הרע, שכן הדבר נאמר ישירות לנפגע ולא לאדם אחר זולתו. לעומת זאת, אדם אשר מתאר לצד שלישי, כי אדם מסוים הוא שקרן, מבצע לכאורה עוולה של לשון הרע וזאת מבלי שדנו בטענות ההגנה האפשריות, העומדות לאדם שנתבע בגין לשון הרע.

זאת ועוד, חוק איסור לשון הרע, קובע כי לשון הרע המופנית כלפי ציבור, לא תהווה עוולה שבגינה ניתן להגיש תובענה אזרחית. מנגד – לשון הרע היא דבר שיכול להינקט לא רק כלפי אדם פרטי, אלא גם כלפי חברה מסחרית.

טענות הגנה בדיני לשון הרע:

חוק איסור לשון הרע, מונה גם מספר טענות הגנה שעומדות לאדם אשר מואשם או נתבע בגין לשון הרע. טענת ההגנה העיקרית והמוכרת ביותר, היא טענת "אמת דיברתי". כלומר, אם הנתבע מוכיח כי הדברים שאמר כלפי התובע בלשון הרע, הם אמת ויש בהם גם עניין ציבורי, הרי שאז יתכן והנתבע יהיה פטור מחבות כלפי התובע. טענת הגנה שכיחה נוספת מכוח חוק איסור לשון הרע, היא טענת תום הלב. כאשר מתפרסם דבר מה בתום לב, אפילו אם הוא לשון הרע, יתכן והנתבע יהיה פטור מחבות. במקרים כאלו, בוחנים בין היתר את התנהגותו של הנתבע לאחר הפרסום ועוד.

זכאות לפיצויים בגין לשון הרע:

נבהיר, כי בהתאם לחוק איסור לשון הרע, אדם אשר נפגע מלשון הרע, רשאי להגיש תביעה משפטית–נזיקית, בסכום של עד 50,000 ₪ ללא כל הוכחת נזק. עם זאת, אדם שנפגע מלשון הרע, יכול להוכיח כי נגרם לו נזק ואז ייתכן שהוא יהיה זכאי לפיצויים גבוהים יותר.

השאר תגובה