בדרך כלל, כאשר אנו פונים לבית המשפט, אנו עושים זאת לשם קבלת סעד סופי, למשל – סכום כספי שאנו סבורים כי הצד השני חב לנו, או לחלופין, צו שיורה לצד השני לסגת ממקרקעין השייכים לנו. עם זאת, לעיתים אנו פונים לבית המשפט, לא רק בבקשה לסעד סופי (דהיינו – תביעה עיקרית), אלא לשם קבלת סעד זמני. הדין, מסדיר מגוון רב של סעדים זמניים ובמאמר שלהלן, נעסוק בסוגיה הזו. כל זאת – לידיעתכן/ם נוחיותכן/ם, הגולשים והגולשות:
הערה לפני שנתחיל – המאמר שלהלן הוא מאמר כללי בלבד ואין בו כדי להוות תחליף לייעוץ משפטי ספציפי.
מהו סעד זמני?
סעד זמני, כשמו כן הוא – סעד שמתבקש למטרה מסוימת, אך בניגוד לסעד עיקרי, הוא סעד שקצוב בזמן. למשל, צו מניעה יכול להיות זמני, שכן הוא מותנה בהחלטה סופית באשר לסכסוך בין הצדדים. גם צו עיקול יכול להיחשב כסעד זמני, שכן הוא מוטל לשם הבטחת זכויותיו או כספיו של המבקש את הצו. לרוב, סעדים זמניים מתבקשים – כדי להבטיח "הקפאת מצב", כך שלא ייעשה מעשה שלא יהיה ניתן לשנות בעתיד וזאת לפחות עד להכרעה סופית בסכסוך.
סעדים זמניים – החקיקה הרלוונטית:
ההגדרה למונח סעדים זמניים, קבועה בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: "תקנות סדר הדין האזרחי"). תקנות אלו מסדירות את הפרוצדורה האזרחית, הן בתחום האזרחי והן בתחום דיני המשפחה. ככלל, בקשה לסעד זמני יכולה להיות מוגשת לפני הגשת תביעה, אך לעיתים, אפשר גם להגיש בקשה לסעד זמני, במהלך ניהול הליך משפטי.
חשוב להדגיש, כי הליך של סעד זמני, כשמו כן הוא ולכן, הוא תמיד מוכר בתור הליך אשר נלווה להליך משפטי עיקרי. למשל – פלוני, יכול להגיש בקשה לסעד זמני, על ידי הטלת עיקול על חשבון הבנק של הנתבע, אך במקביל, הוא גם יגיש נגדו תביעה כספית, בגין כספים שהנתבע חייב לו. הבקשה לסעד זמני היא הליך נגרר להליך העיקרי, שהוא בעצם התביעה העיקרית.
תקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי, מקנה לבית המשפט סמכות להורות על מתן סעד זמני, לפני שמוגשת תביעה עיקרית. בכל הליך, לרבות הליך בתחום דיני המשפחה, בית המשפט לא יורה בקלות על מתן סעד זמני. בית המשפט, במקרים כאלו, יבחן בתחילה את טיב הראיות העומדות לטובתו של מבקש הסעד הזמני. במידה והראיות שברשות המבקש הן דלות, אזי בקשתו תידחה. אך במקביל, במידה ויימצא כי למבקש הסעד הזמני קיימות ראיות טובות להוכחת טענתו וכן להוכחת ההליך העיקרי, הרי שאז בית המשפט יבחן גם את הנזק שעשוי להיגרם לצדדים שלישיים, כתוצאה ממתן הסעד הזמני. כמו כן, בית המשפט יבחן האם יש אמצעי פחות בעוצמתו, להבטחת זכויותיו של מבקש הסעד הזמני וזאת כדי להימנע בשלב מוקדם מפגיעה קשה מידי בצד השני, שנגדו מתבקש הסעד הזמני. עם זאת, במידה והוגשה בקשה לסעד זמני לפני הגשת תביעה עיקרית, הרי שמבקש הסעד הזמני, יצטרך להגיש תביעה עיקרית בתוך 7 ימים, אחרת הסעד הזמני יפקע מאליו. כל הדינים לגבי סעדים זמניים, קבועים בפרק כ"ח לתקנות סדר הדין האזרחי.
זאת ועוד, אדם המבקש סעד זמני מבית משפט, לפני הגשת תביעה עיקרית, יכול גם לעתור לקבלת הסעד במעמד צד אחד, אך מחובתו להמציא את ההחלטה שניתנה לצד השני וכן בית המשפט, במקרים כאלו, יזמן את הצדדים לדיון בפניו, בתוך מספר ימים. כמו כן, לבית המשפט יש סמכות להורות על הפקדת כספים לקופת בית המשפט, לשם הבטחת זכויותיו של הנתבע, במקרה שיתברר בדיעבד, כי לא היה מקום למתן הסעד הזמני.
מתי פג תוקפו של סעד זמני?
למעשה, סעד זמני פוקע במקרה שבו ההליך המשפטי הסתיים, או במקרה שבו בוצע פסק הדין בתיק העיקרי. בנוסף, במידה והוגשה בקשה למתן סעד זמני לפני הגשת תביעה וכאמור – התביעה העיקרית לא הוגשה בתוך מספר ימים, גם אז יפקע מאליו הסעד הזמני. הדין באשר לפקיעת סעדים זמניים, קבוע בתקנה 370 לתקנות סדר הדין האזרחי.
סוגים של סעדים זמניים:
ישנם סוגים רבים של סעדים זמניים, כמו לדוגמא – הפקדת עירבון, לשם הבטחת הוצאותיו של צד בהליך המשפטי. עיקול – שנועד גם הוא להבטיח שמירה על כספים של צד מסוים הטוען לזכות בהם. עיכוב יציאה מן הארץ – שנועד להבטיח קיומו של הליך משפטי, בכך שהוא מונע מצד מסוים להליך, לברוח וכמובן שהרשימה עוד ארוכה.
