מטרתו של בית המשפט לענייני משפחה, אינה רק להכריע במחלוקות משפטיות, אלא גם לספק פתרונות רגישים ואנושיים לצדדים בהליכי משפחה. מכאן, נעיר כי במאמר זה נעמיק בהיכרות של בית המשפט לענייני משפחה, וכן נסביר על הערכאה המקבילה לבית המשפט לענייני משפחה, שהיא בית הדין הרבני. נבהיר שמטרת המאמר היא להעניק לכם הקוראים מידע איכותי, אך המאמר אינו מהווה תחליף לייעוץ משפטי ספציפי.
מהו בית המשפט לענייני משפחה?
בתור עורך דין משפחה בבת ים, יש ברשותי ניסיון רב שנים בייצוג בהליכי משפחה בבית המשפט לענייני משפחה. בית המשפט לענייני משפחה, הינו ערכאה שיפוטית מעניינת וייחודית, שהיא מצד אחד עוסקת בנושא מאוד ספציפי, כאשר מדובר בנושא מאוד רחב שמשפיע על חיים של אנשים מידי יום.
זו ערכאה שיפוטית שאין בה זכות לפומביות, שכן הדיונים בתוכה הם חסויים (ככלל), והיא אינה כפופה במאת האחוזים לדיני הראיות, שכן לעיתים ניתן להגמיש אותם בשל הייחודיות של הליכי משפחה. הליכים משפטיים הם תמיד קשים ומורכבים, אך כאשר מדובר במחלוקות משפחתיות, הקושי הולך ומתעצם, שכן באופן בלתי נמנע מעורבים רגשות עזים וסוערים של כל הצדדים.
בית המשפט לענייני משפחה, נוסד לאחר חקיקת חוק בתי המשפט לענייני משפחה בשנת 1995, וזאת בעקבות המלצות של וועדה שנקראת "וועדת שינבויים", אשר המליצה על הקמת טריבונל שיפוטי ייעודי לסכסוכי משפחה. עד אז, סכסוכים משפחתיים היו מתבררים בבתי המשפט הרגילים, כאשר לשופטים הדנים בהם לא הייתה התמחות מיוחדת בתחום המשפחה, דבר שמצריך התמחות ספציפית והבנה מיוחדת. כיום, שופטי בית המשפט לענייני משפחה נבחרים כמו שופטים אחרים, אך הם שופטים עם התמחות מיוחדת וייחודית לתחום המשפחה.
בית המשפט לענייני משפחה, הוא בעצם בית משפט בדרגה של בית משפט השלום, כאשר על פסקי דין שניתנים בבית המשפט זה, אפשר לערער בזכות לבית המשפט המחוזי. מעבר לכך, ניתן לערער ברשות לבית המשפט העליון, על ערעור שנדון בבית המשפט המחוזי. כאמור, הדיונים בבית המשפט לענייני משפחה נדונים בדלתיים סגורות, בשל רגישותו של ההליך.
יוער, כי התחום שבית המשפט לענייני משפחה עוסק בו הינו רחב ומגוון – החל ממחלוקות בין בני זוג (כגון – רכוש משותף וחלוקתו בעת גירושין, מזונות ילדים, והסדרי שהות, מה שבעבר היה מכונה "משמורת"), ועד לנושאים שלא נוגעים לגירושין, כגון פונדקאות, אימוץ, שינוי שם וירושות.
בית הדין הרבני:
בנוגע לגירושין, נישואין ועגינות – הסמכות המשפטית על פי ההלכה היהודית נתונה בידי הבית הדין הרבני. בישראל ישנם בתי דין רבניים בכל מחוז שיפוט, ומעל בתי הדין האזוריים, ישנו בית הדין הרבני הגדול שמהווה ערכאת ערעור. סמכותו של בית הדין הרבני, נקבעה בחוק משנת 1953, אשר קובע כי נישואין וגירושין בין יהודים בישראל, ייערכו לפי דין תורה. המשמעות היא כי תביעת גירושין מוגשת רק לבית הדין הרבני, אך לצד זאת לבית הדין הרבני אין סמכות לעסוק בנושאים אחרים הנוגעים לגירושין, כמו: חלוקת רכוש, הסדרי שהות.
נעיר כי בנוגע למזונות יש לו סמכות מקבילה, אך לא בלעדית. כלומר, לא פעם מוגשת לבית הדין הרבני תביעת גירושין, ובמקביל הצד המבקש את הגירושין מגיש תביעות לחלוקת רכוש, מזונות ושהות, לבית המשפט לענייני משפחה. כל זה, יוצר מרוץ סמכויות בין הערכאות. על כך – בחלק הבא.
"מרוץ הסמכויות" בין הערכאות:
כאמור, הסמכות של בית הדין היא לעסוק רק בתביעות לגירושין. עם זאת, לבית הדין יש סמכות לעסוק בנושאים נוספים, אם מוגשת אליו תביעת גירושין שכורכת עמה את שאר הנושאים (הסדרי שהות, מזונות ורכוש). אם התביעה לא נכרכת, אז אפשר לנהל הליך כפול גם בבית המשפט לענייני משפחה. למעשה, מי שמגיש תביעה ראשון, הוא זה שבעצם זוכה לבחור את ערכאת השיפוט. אך חשוב להעיר כי כל מקרה נבחן לגופו, ואין עדיפות ספציפית לצד (גבר או אישה). כל מקרה צריך להיבחן לגופו בהתאם לאינטרסים של בני הזוג. נעיר כי הסיטואציה המתוארת, מכונה מרוץ הסמכויות בין שתי הערכאות.
לסיכום
הליכי משפחה הם הליכים מאוד מורכבים, אך במאמר זה היה חשוב לנו להסביר דווקא את הבסיס של סכסוכים משפחתיים, שמבוסס על מהותן של ערכאות השיפוט הנוגעות לתחום המשפחה, שהן – בית המשפט לענייני משפחה ובית הדין הרבני (אגב, ישנן ערכאות דתיות נוספות, כגון בית דין נוצרי כנסייתי, בית דין שרעי וכו', שהעקרונות שלהם דומים לבית הדין הרבני, אך לא הרחבנו בנושא). הבנת הבסיס החוקי של שתי הערכאות, מאפשרת להבין כיצד מתנהלים הליכי משפחה.
