רישום ילד במשרד הפנים

רישום ילד במשרד הפנים

רשות האוכלוסין וההגירה, שנמצאת תחת הנהלתו של שר ומשרד הפנים, היא הגוף הממונה על רישום ילד במדינת ישראל. כל ילד שייוולד בשטחי המדינה – יירשם במרשם האוכלוסין, בעת לידתו בבית חולים. במידה והילד ייוולד בכל מקום אחר, אזי תוטל חובת דיווח על מי שמודע להיוולדו וזאת מכוח סעיף 6 לחוק מרשם האוכלוסין, התשכ"ה–1965 (להלן: חוק המרשם). במאמר שלהלן, נסקור את ההבדלים בין רישום בלידה המתבצעת בבית חולים לבין לידה מדווחת על ידי ההורים. בנוסף, נסביר מה הדין מכוח נוהל רישום אבהות, מהו צו הצהרתי לרישום אבהות ומהי דרך רישום שם הנולד.

מאמר זה מובא לנוחיותכם/ן, קוראים/ות יקרים/ות ואין לראותו כתחליף ליעוץ של עורך דין לענייני משפחה.

לידה בבית חולים:

בכל בית חולים בארץ, פועל רשם מטעם מרשם האוכלוסין, אשר תפקידו להנפיק הודעת לידה. הודעת לידה היא אינה תעודת לידה, אשר אותה ינפיקו רק לאחר אישור ההודעה ופניית ההורים למרשם האוכלוסין. ההודעה היא מסמך פורמאלי המיידע את כולם על הולדת הילד. הודעת לידה על ידי הרשם, תיערך בעזרת מסירת פרטים על ידי מי שטוענים להיותם הוריו של הילוד. לאחר הוצאת הודעת הלידה, רשם האוכלוסין יבדוק האם הפרטים המובאים תואמים את הדרישה לפי חוק המרשם. לאחר מכן, הרשם יקבל הצהרה של ההורים, על היות הקטין, ילדם. בסופו של התהליך המתואר ובהנחה שכל הפרטים תואמים, ינפיק הרשם תעודת לידה.

לידה במקום שאינו בית חולים:

כאמור, לאחר לידה שלא בתחום בית חולים או מוסד רפואי אחר, מוטלת על הורי היילוד חובה לדווח על הולדת היילוד וזאת לאור הוראת סעיף 6 לחוק המרשם. במקרה כזה, על ההורים לגשת (כאשר מדובר בזוג נשוי) לפקיד הלידות בלשכת מנהל האוכלוסין. על ההורים להציג תעודת רופא ו/או תצהיר מיילדת של אלו שטיפלו בלידה. במידה ולא מדובר בלידה שנערכה בבית חולים, אזי על האם להצהיר כי היא אכן אמו הביולוגית של הילוד וכן על ההורים להגיש אישור רפואי בדבר מעקב הריון ואישור רפואי על ידי רופא מוסמך, אשר מאשר כי הילוד נבדק במהלך 48 שעות מרגע לידתו.

נוהל רישום אבהות:

חוק המרשם קובע כי כאשר אישה נשואה יולדת, אזי בנה נרשם באופן אוטומטי כבנו של בעלה, גם אם אין אמת בדברים. הסיבה שאותה מציין לשון החוק, היא "היות ומדובר באישה לא פנויה", כמצוין בסעיף 22 לחוק המרשם. יש הטוענים כי המניע העומד מאחורי הדברים קשור להלכה היהודית ומקורו בחשש לממזרות. ללמדנו, כי חוק המרשם מעדיף סיטואציה שבה ייערך רישום שגוי, מאשר קיומו של קלון הממזרות.

זאת ועוד, גם כאשר מדובר באישה גרושה, אז יירשם הוולד על שם בעלה לשעבר (במידה ולא חלפה שנה מאז הגירושין), גם אם באופן טכני יכלה להכנס להריון לאחר הגירושין. כאשר מדובר באישה פנויה שאינה נשואה, אזי על האב להצהיר על אבהותו, על מנת שיירשם במרשם כאביו של הוולד.

צו הצהרתי לרישום אבהות:

הצהרה רשמית הנוגעת לאבהות, תעשה במקרים שבהם הוולד נולד להורים לא נשואים. כדי שהגבר יוכל להירשם כאביו של ילדו ולהחיל על עצמו את כל הזכויות והחובות הנוגעות לגידול ילדיו, עליו להצהיר על אבהותו, ביחד עם אמו של הנולד וזאת תוך שנה מיום הולדת ילדו.

במידה והדבר לא נעשה בתוך שנה, אזי יידרש האב לבדיקת אבהות, דהיינו – בדיקת רקמות, על מנת להוכיח את אבהותו. נעיר כי אבהותו של הטוען לאבהות, תיבחן גם לפי רקע היחסים בין בני הזוג, כגון: ילדים נוספים של השניים, קיום תא משפחתי בדגש על מגורים וכן ראיות נוספות. במידה ופקיד הרישום בלשכת מנהל האוכלוסין לא השתכנע בדבר אבהותו של האב, אזי יידרש האב לפנות לבית משפט לענייני משפחה, כדי לקבל פסק דין המצהיר על אבהותו.

רישום שם הנולד/ת והנפקת תעודת לידה:

לאחר קבלת הודעת לידה ובמידה ומדובר בהורים שאינם נשואים, יצטרכו השניים לגשת למשרד האוכלוסין במטרה להנפיק תעודת לידה. במעמד זה, על הורי הנולד להגיש הודעת לידה, את שמו של הנולד וכן להצהיר על פרטים הנוגעים למגורי הקטין. בעת רישום שמו של הקטין, חלה חובת נוכחות של שני ההורים בלשכת מרשם האוכלוסין.

סיכום:

תהליך רישום הנולד במשרד הפנים הינו פרוצדורלי, כאשר מדובר בזוג נשוי אשר אין ספק לגבי זהות אביו של הנולד. אך במקרים שונים ומורכבים (כגון – אי ידיעת הזהות של האב, לידה ביתית ועוד), מומלץ להיוועץ בעורך דין לענייני משפחה.

השאר תגובה

דילוג לתוכן